עברית

פסנתר

האקורדים הראשונים בפסנתר

שמונה אקורדים: C, F, G, D, A, Am, Dm, Em. נבחרו לפי שני מספרים — כמה קלידים שחורים האקורד דורש וכמה פעמים הוא נחוץ.

שמונת האקורדים

כיצד נבחרו השמונה האלה

בגיטרה האחיזה קובעת מה קשה. בפסנתר כל צליל מונח גלוי — שם קשה משהו אחר.

קלידים שחורים דוחפים את היד פנימה ואת האצבע הנוגעת בדבר אל מישור אחר. אקורד של קלידים לבנים בלבד מתנגן כמעט מעצמו.

האגודל קצר ומונח שטוח. אם הוא נוחת על קליד שחור, כל היד צריכה להיסט. זו הסיבה שסי במול מז'ור קשה יותר מרה מז'ור אף שלשניהם קליד שחור אחד — בסי במול הוא צליל היסוד, וצליל היסוד שייך לאגודל.

השימוש סופר בכמה מתוך שמונה עשר רצפי האקורדים המקובלים מופיע האקורד. מקומו של אקורד בהתחלה אם הוא דורש מעט ונחוץ הרבה.

מה כבר אפשר לנגן איתם

רצפים שאינם זקוקים לשום אקורד מחוץ לשמונה האלה: 24 — נספרו, לא הובטחו.

הצעד הבא אינו אקורדים חדשים אלא מצבים אחרים של אותם אקורדים: עם היפוכים היד כמעט נשארת במקומה במעבר, במקום לקפוץ על פני הקלידים.

אנוטונה עושה את זה בשבילך

צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.

הצצה באנוטונה

כל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.