ארפג׳ו
חמישה מקרים להאזנה: אותו אקורד, פעם אחת בבת אחת, פעם אחת שבור. אותם צלילים, כניסה אחרת.
אקורד עומד בתווים כעמוד: כל הראשים זה מעל זה, כל הצלילים בבת אחת. הקו הגלי משמאלו אומר שהם לא אמורים להגיע יחד אלא במהירות זה אחר זה, מלמטה למעלה. המילה באה מן האיטלקית arpa, כלומר נבל — כלי שאינו יכול לתפוס אקורד בדרך אחרת.
בדף הזה כל מקרה עומד פעמיים זה לצד זה: בלי הסימן מצד אחד, עם הסימן מן הצד השני. מי שמאזין לשניהם שומע את אותם צלילים ופתיחה אחרת. זה בדיוק מה שמבדיל את הסימן הזה כמעט מכל האחרים בדפים האלה: כאן משתנה באמת הצליל ולא רק התמונה. שניהם נמדדו — רגעי הכניסה מן הצליל, הקו הגלי ומקומם של הראשים מן התמונה החרוטה.
האקורד אינו נעשה מכך ארוך יותר. הצלילים נכנסים בהסטה ומסתיימים יחד; בסוף עומד אותו צליל, רק שהוא הגיע בדרך אחרת.
האקורד בלי סימן
ארבעה ראשים זה מעל זה, כניסה אחת: כך נראה אקורד כשלא כתוב לידו דבר נוסף. כל הצלילים מתחילים יחד ונפסקים יחד. התמונה הזאת היא נקודת ההשוואה לכל מה שבא אחריה — לצדה עומד אותו דבר עוד פעם, ושם משתנה בדיוק אותה כניסה יחידה.
מלמטה למעלה
אותם ארבעה צלילים, עכשיו עם הקו הגלי. בצליל הם נכנסים זה אחר זה, מלמטה למעלה, והמרווח קטן עד כדי כך שזה עדיין נשמע כאקורד ולא כסולם. ראש החץ אינו נחוץ כששוברים ממילא כלפי מעלה; יש מהדורות שמוסיפות אותו בכל זאת, כדי לא להשאיר ספק.
מלמעלה למטה
אותו אקורד, החץ מצביע כלפי מטה. עכשיו מגיע ראשון הצליל הגבוה ביותר והנמוך ביותר אחרון. זה נדיר בהרבה ועומד בעיקר במקום שבו הבס אמור להמשיך להדהד, או במקום שבו היד באה מלמעלה. מי שמאזין לשתי התמונות בזו אחר זו שומע את ההבדל מיד: אותם צלילים, אבל התנועה רצה לאחור.
האקורד הפרוש לרוחב
כאן הצלילים פרושים על פני שתי אוקטבות, במפתח פה. יד אחת אינה מקיפה זאת בבת אחת, ובדיוק לשם כך קיים הסימן: הגל הופך אחיזה בלתי אפשרית לאחיזה שאפשר לנגן. בכתיבה לפסנתר הוא עומד לכן תכופות במיוחד, ושם על פי רוב בלי חץ.
הסימן חל על אקורד אחד
שני אקורדים זה אחר זה, וגל עומד רק לפני הראשון. השני נשאר עמוד. זו התשובה לשאלה נפוצה: הסימן חל על האקורד שלפניו הוא עומד, לא על התיבה ולא על כל המקום. מי שרוצה שגם הבא יישבר כותב גל שני.
באיזו מהירות ולאיזה כיוון
באיזו מהירות שוברים את האקורד אינו כתוב בשום מקום. הדבר תלוי בקצב, בכלי ובאופי המקום: בסיום שקט הגל רשאי להתמהמה, בעיצומו של מהלך מהיר הוא כמעט נקישה אחת. ובכל זאת יש כלל אחד — הצליל העליון אמור ליפול על הפעמה כשהמנגינה נמצאת למעלה, והתחתון כשהבס הוא הקובע. שום מהדורה טובה אינה מדפיסה אף אחד מהשניים; זה עניינו של המנגן.
הכיוון לעומת זאת מודפס. בלי חץ שוברים מלמטה למעלה, וזה המקרה הרגיל. חץ כלפי מטה בקצה הגל הופך את היוצרות: אז מגיע תחילה הצליל הגבוה ביותר. שני המקרים נשמעים בדף הזה, ובצליל הגבהים אכן הולכים בסדר הפוך.
מה עומד לידו
מאילו צלילים בנוי אקורד ואילו אקורדים יש: הטעמה. סימנים אחרים שקובעים כיצד מנגנים צליל ולא איזה: קישוטים.
סימנים מוזיקליים · הטעמה · קישוטים · מילון מוזיקלי
אנוטונה עושה את זה בשבילך
צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.
הצצה באנוטונהכל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.