סימני חזרה
שש דרכי כתיבה שאומרות באיזה סדר מנגנים את התיבות — כל אחת פעמיים: כפי שהיא מודפסת וכתובה במלואה, ואפשר להאזין לשתיהן.
סימני חזרה חוסכים נייר. הם אינם משנים ולו צליל אחד, אלא רק את הסדר שבו מנגנים את התיבות הכתובות: משלוש תיבות מודפסות יוצאות חמש מנוגנות, מארבע יוצאות שמונה. בדיוק משום כך קוראים אותם שגוי כה לעיתים קרובות — רואים פחות ממה שמנגנים.
לכן כל מקרה עומד בעמוד הזה פעמיים: פעם כפי שהוא מודפס ופעם כתוב במלואו. בתמונה הפרושה כל תיבה שומרת על המספר שיש לה במודפסת. מי שקורא את שורת הספרות שמתחת רואה את הדרך, ומי שלוחץ על הכפתור שומע אותה.
לכל תיבה גובה משלה והיא נמשכת תו שלם. זו אינה מוזיקה אלא תמרור: רק כך שומעים איזו תיבה מצלצלת כרגע.
סימן חזרה
שתי נקודות לפני קו התיבה אומרות: חזרה להתחלה ועוד פעם אחת. אם הסימן הפותח חסר, חוזרים לראש היצירה. בפעם השנייה חולפים על פני הנקודות וממשיכים ישר — אחרת לא היו מגיעים לעולם אל הסוף.
הדרך: 1 2 1 2 3
שני חלקים זה אחר זה
כאשר באותו קו תיבה נפגשים זוג נקודות סוגר וזוג פותח, נגמר חלק חוזר ומתחיל הבא. זו הצורה הרגילה של מנואט או של פרק ריקוד: שני חלקים, כל אחד לעצמו מנוגן פעמיים.
הדרך: 1 2 1 2 3 4 3 4
סוגר ראשון ושני
הסוגריים מעל התיבות האחרונות אומרים מה מנגנים במעבר הראשון ומה בשני. בפעם הראשונה תקפים הסוגריים המסומנים באחת ואחריהם הקפיצה אחורה; בפעם השנייה מדלגים עליהם וממשיכים בסוגריים המסומנים בשתיים.
הדרך: 1 2 3 1 2 4
דה קאפו (D.C.)
בסוף עומד Da Capo al Fine: להתחיל מלמעלה ולעצור במילה Fine. המילה Fine עומדת באמצע היצירה ולא בחתימתה — במעבר הראשון חולפים על פניה, בשני היא הסוף.
הדרך: 1 2 3 1 2
דל סניו (D.S.)
הכתובת Dal Segno al Fine אינה שולחת להתחלה אלא אל הסימן העומד במקום כלשהו בתוך היצירה. משם מנגנים עוד פעם אחת עד שמגיעים אל Fine. זה חוסך את הפתיחה כשהיא אמורה להישמע רק פעם אחת.
הדרך: 1 2 3 4 2 3
קודה
הכתובת Dal Segno al Coda קופצת בחזרה אל הסימן, ובהגיעה אל To Coda בפעם השנייה יוצאת אל הקודה — סיומה שלה. מה שעומד בין To Coda לקודה מדלגים עליו במעבר השני הזה. כך מקבלת יצירה סוף המתרחש פעם אחת בלבד.
הדרך: 1 2 3 2 4
כיצד קוראים סימן קפיצה
כל סימני הקפיצה מצייתים לאותו כלל: מנגנים הלאה עד שמילה אומרת אחרת, קופצים פעם אחת לאן שהמילה מצביעה, ומשם ממשיכים שוב ישר. לסימן מצייתים פעם אחת בלבד — בפעם הבאה שעוברים לידו הוא כבר מוצה. מי ששוכח זאת נתקע בלולאה.
המילים עומדות באיטלקית בכל מהדורה בעולם, כמו פורטה ופיאנו: דה קאפו פירושו מן ההתחלה, דל סניו מן הסימן, פינה סוף, אל פינה עד הסוף. אין מתרגמים אותן, מפני שהן שייכות לכתב התווים ולא לטקסט.
את הקפיצה אל הקודה קוראים פעמיים: במעבר הראשון To Coda הוא רק הערה בשוליים וחולפים על פניו. אחרי הקפיצה אחורה הוא נקודת היציאה — משם ממשיכים בסימן הקודה. מה שנמצא בין השניים מדלגים עליו בפעם השנייה, ובדיוק לשם כך קיימת הקודה.
שני סימנים שאינם שייכים לכאן
שני סימנים נזרקים ברצון לאותו שק עם סימני הקפיצה, אף שהם עושים דבר אחר. חזרת תיבה מחליף תיבה שנשמעת בדיוק כמו קודמתה — הוא חוסך כתיבה בתוך השורה, אך אינו שולח איש אחורה. ואנקרוזה אינו כלל סימן חזרה אלא התיבה החסרה שבהתחלה; בחזרה משלימות זו את זו תיבת הפתיחה החסרה ותיבת הסיום לכדי תיבה שלמה.
סימנים מוזיקליים · הטעמה · קישוטים · מילון מוזיקלי
אנוטונה עושה את זה בשבילך
צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.
הצצה באנוטונהכל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.