פוליריתמיה — שלוש מול שתיים ומה שנובע מכך
חמישה זוגות להאזנה. משמאל שני הקולות מחלקים את הזמן באותו אופן, מימין באופן שונה — באותו אורך, מחולקים אחרת.
שלוש מול שתיים פירושו: אותו קטע זמן, מחולק פעם אחת לשלושה ופעם אחת לשני חלקים שווים. שני הקולות מתחילים יחד ומסיימים יחד; ביניהם אף כניסה של האחד אינה נופלת על כניסה של האחר. שם נמצא כל הקסם — שתי דרכי ספירה רצות בבת אחת, ואף אחת מהן אינה שגויה.
כאן עומדים חמישה זוגות זה לצד זה. משמאל שני הקולות מחלקים באותו אופן, כך שכל כניסה פוגשת כניסה; מימין הם מחלקים אחרת. אפשר להאזין לשתי הגרסאות, וההבדל נשמע מיד: משמאל פעימה אחת בלבד, מימין שתיים שנעות זו כנגד זו.
את מה שמתלכד אפשר לחשב. שתי חלוקות נפגשות במחזור כמספר הפעמים שמורה המחלק המשותף הגדול ביותר שלהן: בשלוש מול שתיים בדיוק פעם אחת, בהתחלה. לכן גם הזוג האחרון אינו כזה — לארבע ולשתיים יש המחלק שתיים, והן נפגשות פעמיים.
שלוש מול שתיים
המקרה הבסיסי שממנו נובעים כל האחרים. הקול העליון מחלק את התיבה לשלושה חלקים שווים, התחתון לשניים. משמאל שניהם מחלקים לשניים וכל כניסה פוגשת כניסה. מימין הם נפרדים אחרי הפתיחה המשותפת ונפגשים שוב רק בסוף. מי שרוצה להתאמן אומר בקול חרוז קצר ומחלק את הברותיו בין שתי הידיים.
ארבע מול שלוש
ארבע מול שלוש מסתדרות בלי קבוצה חריגה, משום שהחלוקה יוצאת בתיבה של שלושה רבעים: ארבע שמיניות מנוקדות ממלאות בדיוק שלושה רבעים. משמאל עומדים שלושה רבעים מול שלושה, מימין ארבע מול שלוש. הקול העליון רץ אפוא מעט לאט יותר משמיניות ומעט מהר יותר מרבעים — ואינו פוגש עוד את התחתון בכל התיבה.
שלוש מול ארבע
אותו יחס מן הצד השני: כעת הקול העליון מחלק לשלושה והתחתון לארבעה. הנשמע הוא דבר אחר, אף שהמספרים זהים — כאן נושא את החלוקה המשולשת הקול האיטי יותר, וזה הופך את הרושם. לכן עומדים בדף שני הכיוונים ולא רק אחד.
חמש מול ארבע
חמש מול ארבע היא הצפופה שבארבעת המקרים: הקולות רחוקים זה מזה רק בחמישית החלוקה ומחליקים זה לצד זה באופן נשמע. בכתיבה הקול העליון הוא קווינטולה על פני כל התיבה. גם כאן חל הכלל: לחמש ולארבע אין מחלק משותף, ולכן מתלכדת רק הפתיחה.
ארבע מול שתיים — אינה פוליריתמיה
הזוג הזה הוא דוגמה נגדית ואינו פוליריתמיה: לארבע ולשתיים יש המחלק המשותף שתיים, ולכן כל כניסה שנייה של הקול המהיר נופלת על כניסה של האיטי. אין נשמעות שתי דרכי ספירה אלא אחת עם חלוקת משנה. ההבדל אינו עניין של טעם אלא מספר — ובדיוק על פיו מזהים את המקרה.
מתי שתי חלוקות יוצרות פוליריתמיה
פוליריתמיה אינה נוצרת רק מפני שקול אחד רץ מהר מן האחר. שמיניות מול רבעים הן רק חלוקת משנה: כל כניסה שנייה של הקול המהיר נופלת על כניסה של האיטי, והמאזין עדיין שומע פעימה אחת. המכריע הוא אם לשני מספרי החלוקה יש מחלק משותף.
אם אין להם אף אחד — כלומר אם הם זרים זה לזה — שני הקולות נפגשים בכל המחזור רק פעם אחת, בנקודת הפתיחה המשותפת. זוהי הפוליריתמיה: שלוש מול שתיים, ארבע מול שלוש, חמש מול ארבע. אם יש להם מחלק משותף, הם נפגשים בדיוק כמספר הפעמים שהוא מורה, והרושם נשאר רושם של חלוקת משנה.
הכתיבה נעשית בשתי דרכים. אם החלוקה יוצאת בתיבה, די בערכים הרגילים — ארבע מול שלוש בתיבה של שלושה רבעים הן ארבע שמיניות מנוקדות. אם אינה יוצאת, נוצרת קבוצה חריגה עם סוגר ומספר מעליה: שלוש מול שתיים בתיבה של שני רבעים היא טריולה של רבעים.
מה עומד לצד
איזה משקל נספר כיצד: סימני משקל. כיצד נכתבת ונספרת קבוצה חריגה: קבוצות לא סדירות. מה קורה כאשר קול יחיד מתחיל לצד הפעמה: סינקופה.
סימנים מוזיקליים · מילון מוזיקלי
אנוטונה עושה את זה בשבילך
צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.
הצצה באנוטונהכל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.