תווים מנוקדים

המקצב המנוקד

תחילה שמונה שמיניות אחידות, אחר כך אותה תיבה מנוקדת

השימוש השכיח ביותר אינו כלל צליל ארוך בודד אלא זוג: תו מנוקד ואחריו קצר, שוב ושוב. ארוך–קצר, ארוך–קצר. שתי השורות בתמונה נמשכות אותו זמן ונושאות את אותה פעמה — האחת מחלקת אותה בשווה, השנייה בשלוש מול אחת.

הדגם הזה נושא חצי מתולדות המוזיקה: הפתיחה הצרפתית חיה ממנו, וכן גם המארש וחלק ניכר ממה שנחשב במוזיקה הקלה «ישר». מי שמנגן אותו אחיד מנגן משהו אחר — ומי ששומע מבחין מיד, גם בלי לדעת לקרוא לזה בשם.

היכן הנקודה היא הכלל

שש שמיניות, אחר כך אותו זמן כשני רבעים מנוקדים

במשקלים מורכבים התו המנוקד אינו יוצא מן הכלל אלא הפעמה עצמה. ב־6/8 אין סופרים שש שמיניות אלא שתי פעמות של שלוש — ופעמה אחת היא בדיוק רבע מנוקד. התמונה מראה את שניהם זה אחר זה: תחילה שש השמיניות, ואחר כך שתי הפעמות המאגדות אותן.

לכן תיבות כאלה מלאות נקודות בלי שמתכוונים למשהו מיוחד. ולכן דרושה שם הדואולה ברגע שבכל זאת יש לנגן שתיים במקום שלוש.

אילו ערכי תווים קיימים

הנקודה משנה ערך של תו, אינה מחליפה אותו. אילו ערכים קיימים — תווים שלמים, חצאים, רבעים ושמיניות והשתיקות שלהם — עומד אצל ערכי תווים. איזה משקל נספר כיצד, ומדוע 6/8 נספר אחרת מ־3/4, עומד אצל סימני משקל.