הקורה — משנה את הקריאה, לא את הצליל
חמישה זוגות להאזנה. כל זוג נושא את אותם צלילים, כתובים אחרת — ושתי ההקלטות נשמעות זהות, תו אחר תו.
שתי שמיניות נשמעות אותו דבר, בין שכל אחת נושאת את דגלונה ובין ששתיהן עומדות תחת קורה אחת. הקורה אינה אומרת לנגן דבר על אורך, עוצמה או נגיעה; היא אומרת לקורא מה שייך יחד. דווקא בכך ערכה: היא הופכת שורה של ראשי תווים זהים לתיבה שהעין סופרת במבט אחד.
כאן עומדים חמישה זוגות זה לצד זה, כל אחד כתוב פעם כך ופעם אחרת. אפשר להאזין לשתי הגרסאות, ולא נשמע שום הבדל — הכניסות, המשכים והגבהים זהים תו אחר תו. כל ההבדל נמצא בתמונה.
אין זה עניין שולי. מי שמקַרה לא נכון כותב תיבה הנספרת אחרת מכפי שהיא נשמעת: שש שמיניות בקבוצות של שתיים נקראות כתיבה של שלושה רבעים, אותן שש בקבוצות של שלוש כשש שמיניות. הצליל אינו מכריע בשאלה הזאת, התמונה מכריעה.
דגלונים או קורות
שמונה שמיניות, כל אחת עם דגלונה — נספר נכון, אך מייגע לקריאה. לצידן אותן שמונה תחת שתי קורות. אף תו אינו משתנה בכך: ההקלטות זהות תו אחר תו, כניסה אחר כניסה. מה שמשתנה הוא הזמן שהעין צריכה. בתווים מודפסים עומדים דגלונים בודדים כמעט רק במקום שבו תו עומד לבדו על פעימתו.
קבוצות קורה בארבעה רבעים
שוב שמונה שמיניות, הפעם מקורות בשתי התמונות — באחת תחת קורה אחת, בשנייה תחת שתיים. זו אותה מוזיקה ושתיהן קריאות; אלא שהתמונה השנייה מראה היכן נמצאות מחציות התיבה, והראשונה מסתירה זאת. לכן בארבעה רבעים מקבצים לפי חצאי תיבה, ובמקום שבו הקצב מהיר לפי רבעים. הקורה היא ידיעה על המשקל, לא על התווים.
שתי קבוצות של שלוש בשש שמיניות
שש שמיניות ב-6/8. בתמונה אחת הן עומדות בשלוש קבוצות של שתיים, בשנייה בשתי קבוצות של שלוש. התווים זהים בשתי התמונות וההקלטות נשמעות אותו דבר — אך הספירה שונה: ל-6/8 שתי פעימות של שלוש שמיניות כל אחת, ורק התמונה השנייה אומרת זאת. הראשונה נראית כשלושה רבעים וכך גם נקראת.
הקורה השנייה בשש-עשרות
שמינית ושתי שש-עשרות, פעמיים ברצף. בתמונה אחת כל תו נושא את דגלונו; בשנייה קורה רצופה עוברת מעל הקבוצה וקורה שנייה, קצרה יותר, מונחת מעליה — באורך שתי השש-עשרות בדיוק. מספר הקורות מכנה את הערך: קורה אחת שמיניות, שתי קורות שש-עשרות, שלוש קורות שלושים-ושתיים. הדבר תקף לכל קורה בנפרד, גם בתוך קבוצה אחת.
הקורה עוברת מעל ההפסקה
הפסקה קצרה באמצע הצורה. בתמונה אחת היא שוברת את הקבוצה: התו הראשון עומד לבדו עם דגלונו ושני האחרונים מקבלים קורה משלהם. בשנייה קורה עוברת מעל ההפסקה וארבעת המקומות נותרים קריאים כקבוצה. הצליל זהה בשני המקרים — ההפסקה נשארת הפסקה. הכתיב הנבחר מכריע אם רואים את הצורה כיחידה או כשני שברים.
לפי מה נעשה הקיבוץ
הכלל קצר: קורה מאגדת את מה שנופל על אותה פעימה. בתיבה של ארבעה רבעים אלו ארבע שמיניות בכל פעם — קבוצה למחצית הראשונה של התיבה וקבוצה לשנייה, כדי שהאמצע יישאר גלוי. קורה אחת מעל כל השמונה לא תהיה שגויה בספירה, אך היא מסתירה בדיוק את המקום שלפיו סופרים.
בתיבה של שש שמיניות אותו כלל נותן תמונה אחרת, שכן תיבה זו נספרת בשתי שלשות ולא בשלוש זוגות. לכן עומדות שם שתי קבוצות של שלוש. קַרֵה את אותן שש שמיניות בזוגות וכתבת לעין תיבה של שלושה רבעים — הקורא סופר אותה שגוי, אף שכל תו עומד במקומו.
נוספות שתי דקויות. שש-עשרות תחת קורה מקבלות קורה שנייה קצרה יותר; היא מונחת מעל הראשונה ורצה רק כאורך השש-עשרות עצמן. והפסקה אינה שוברת בהכרח קבוצה מקורה: בתנועה מהירה הקורה עוברת מעליה, כדי שהקבוצה תישאר קריאה כקבוצה.
מה עומד לצד
ערכי התווים ואורכיהם: ערכי תווים. איזה משקל נספר כיצד: סימני משקל.
סימנים מוזיקליים · מילון מוזיקלי
אנוטונה עושה את זה בשבילך
צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.
הצצה באנוטונהכל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.