רב-קוליות — מנגינה אחת, חמישה מרקמים
חמישה מרקמים להאזנה. בחמש התמונות עומדת למעלה אותה מנגינה; רק מה שמתחתיה הופך אותה לחד-קוליות, להומופוניה או לפוליפוניה.
כמה קולות נשמעים עדיין אינו אומר כיצד בנויה יצירה. שני קולות יכולים ללכת באותה דרך, לשאת זה את זה, או שכל אחד ילך בדרכו — וזאת שומעים מיד, בלי לדעת אפילו מונח מקצועי אחד.
לכן בעמוד הזה עומדת אותה מנגינה חמש פעמים. בכל חמש התמונות היא זהה צליל אחר צליל, נספרה מחדש מתוך הצליל. מה שמשתנה נמצא תמיד למטה: לא כלום, קול שני ההולך באותו צעד, שני אקורדים מוחזקים, קול עצמאי, או אותה מנגינה עצמה עוד פעם בצורה פשוטה יותר.
השמות הישנים אינם מתארים דבר מלבד זאת. מי שמאזין לחמש התמונות בזו אחר זו, יזדקק לשמות אחר כך רק כדי לחפש.
חד-קוליות
המנגינה לבדה. באף רגע אין נשמע יותר מצליל אחד — על זה, ועל שום דבר אחר, נשען השם. אם שר אותה אדם אחד או מאה באוניסון אינו משנה דבר; רק צליל הנשמע בעת ובעונה אחת בגובה אחר הופך את הכתיבה לרב-קולית.
הומופוניה
קול שני הולך באותו צעד: כל כניסה נושאת את שני הקולות, אף אחד אינו ממתין לאחר. כך נכתב כורל, וכך נשמעת מקהלה השרה אקורדים. המנגינה נשמעת למעלה משום שהיא מונחת גבוה יותר, לא משום שהיא נעה אחרת.
מנגינה עם ליווי
מתחת למנגינה מונחים אקורדים המתחלפים לעתים רחוקות. לכן בכמה מקומות נשמעים ארבעה צלילים בבת אחת, וביניהם רק המנגינה. זוהי הכתיבה של כמעט כל שיר עם גיטרה או פסנתר: קול אחד מוליך, השאר נושאים את ההרמוניה.
מרקם פוליפוני
הקול השני מתחיל מאוחר יותר ואחר כך הולך בדרכו — מקצב אחר, כיוון אחר, סיום משלו. זאת משמעות פוליפוני: לא צלילים רבים, אלא כמה קולות, ולכל אחד מהם יש משהו משלו לומר. צורתו המחמירה ביותר היא הפוגה.
הטרופוניה
שני הקולות מנגנים את אותה מנגינה, התחתון פשוט יותר — הוא לוקח כל צליל שני ומניח לשאר. לכן כל צליל מתחת למנגינה שייך לאותה מחלקת גובה כמו הצליל שמעליו, ובכתיבה הזאת זוהי אבן הבוחן. ביפן, באינדונזיה ובמוזיקה הערבית זהו המקרה הרגיל.
חמשת המרקמים במבט אחד
כל שורה מציינת את מה שאפשר לספור בצליל: כמה צלילים נשמעים בבת אחת, ולפי מה מזהים את המרקם. המספרים לקוחים מן התמונות שבעמוד הזה, נמדדו ולא נאמדו.
| מרקם | צלילים בבת אחת | לפי מה מזהים |
|---|---|---|
| חד-קוליות | 1 | לעולם לא שני צלילים בבת אחת |
| הומופוניה | 2 | כל כניסה נושאת את שני הקולות |
| מנגינה עם ליווי | עד 4 | הליווי פורט רק פעמיים |
| מרקם פוליפוני | 2 | הקול השני מתחיל מאוחר יותר |
| הטרופוניה | 2 | למטה נשמע אותו צליל כמו למעלה |
מה מבדיל בין המרקמים
בכתיבה חד-קולית לעולם אין נשמע יותר מצליל אחד. זוהי חד-קוליות — שיר בלי ליווי, מזמור גרגוריאני, שיר ילדים ששרה כיתה שלמה. גם מאה זמרים באוניסון נשארים חד-קוליים.
כששני קולות נעים באותו מקצב נוצרת כתיבת אקורדים: כל כניסה נושאת את שני הקולות. זוהי ההומופוניה במובן הצר, כתיבת הכורל. ואילו אם המנגינה שטה מעל אקורדים המתחלפים לעתים רחוקות, מדברים על מנגינה עם ליווי — הכתיבה של כמעט כל שיר עם גיטרה או פסנתר.
כשהקולות הולכים בדרכיהם, נכנסים אפוא ברגעים שונים וכל אחד שומר על מקצבו, הכתיבה היא פוליפונית. ההטרופוניה, לבסוף, היא המקרה שספרי הלימוד האירופיים התעלמו ממנו זמן רב: שני קולות מנגנים את אותה מנגינה, האחד פשוט יותר מן האחר. במוזיקה של יפן, אינדונזיה והעולם הערבי זהו המקרה הרגיל.
מה עומד לצד
כיצד מוליכים שני קולות יחד: קונטרפונקט. מה יוצא כשנושא נודד מקול לקול: פוגה. כיצד נקראים המרחקים בין שני צלילים: מרווחים.
סימנים מוזיקליים · מילון מוזיקלי
אנוטונה עושה את זה בשבילך
צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.
הצצה באנוטונהכל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.