קריאת תווים לתופים

בחמשת התופים אף קו אינו מציין גובה צליל: כל מקום שייך לכלי אחד. אחד עשר מהם עם תמונה, צליל וארבעה מקצבים.

לחמשת התופים חמישה קווים כמו לכל חמשה אחרת — רק שכאן הם אינם מציינים גובה צליל. הם תאים: כל קו וכל רווח שייכים לכלי אחד, וראש התו מוסיף אם מכים בו או רק מגרדים אותו. לכן בהתחלה לא עומד מפתח סול ולא מפתח פה, אלא סימן כלי ההקשה משני קווים עבים.

החלוקה הזאת היא מוסכמה ולא תקן. לטומים ולטום הרצפה יש דרכי כתיבה אחרות, ויש קולות שמניחים את ההיי-האט על קו קטן משלו מעל החמשה. מה שתמיד נכון: הקול אומר בהתחלה איזה מקום מציין איזה כלי, ועל זה סומך הקורא.

ההיי-האט הפתוח והסגור עומדים באותו מקום. לא המקום מבדיל ביניהם אלא הסימן מעל הראש ומשך הצליל — במדידה, הפתוח מצלצל יותר משלושים פעמים יותר זמן.

כל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.