הפוגה — נושא שמשתנה ובכל זאת נשאר עצמו
שישה שינויים להאזנה. משמאל תמיד אותו נושא, מימין השינוי שלו — ועוד תצוגה עם שתי כניסות.
לפוגה יש נושא אחד ויחיד, וממנו צומחת היצירה כולה. תחילה הוא מופיע לבדו, אחר כך הקול הבא נוטל אותו בעוד הראשון ממשיך — ובדרך הופכים אותו, קוראים אותו מהסוף, מותחים אותו ודוחסים. הוא נשאר מזוהה, אף שכמעט אף כניסה אינה נשמעת כקודמתה.
אין בכך עניין של מצב רוח אלא של חישוב. כל שינוי אפשר לומר במספר: התשובה נמצאת שבעה חצאי טונים גבוה יותר, ההיפוך הופך כל מרווח, הסרטן קורא את הצלילים מהסוף, ההגדלה מכפילה כל משך. דווקא משום כך אין בעמוד הזה שום טענה שלא נספרה מחדש מתוך הצליל.
כאן עומדים שישה זוגות זה לצד זה. משמאל תמיד אותו נושא, מימין השינוי. אפשר להאזין לשתי הגרסאות — בהיפוך שומעים מיד שהלחן שומר על דמותו ובכל זאת הולך לכיוון השני.
התשובה
הקול השני מביא את אותו נושא, כל צליל שבעה חצאי טונים גבוה יותר. המרחקים בין הצלילים אינם משתנים בכך — זו אבן הבוחן: העתקה שמשנה ולו מרווח אחד אינה העתקה. שומעים את אותו לחן במקום אחר, ומזה בדיוק חיה פתיחתה של כל פוגה.
ההיפוך
כל מרווח הולך לכיוון השני: היכן שהנושא עולה צעד, שם ההיפוך יורד אותו צעד. הצליל הראשון נשאר במקומו, כל השאר מתקפל סביבו. דמות הלחן נשארת מזוהה, הכיוון התחלף — כאן ההשתקפות הולכת חצי טון אחר חצי טון, ולכן עומדים בתמונה סימני היתק שאין בנושא.
הסרטן
שורת הצלילים נקראת מהסוף אל ההתחלה: האחרון נעשה הראשון. זהו השינוי שהכי קשה לשמוע, משום שהדמות משתנה כליל בעוד כל צליל בודד נשאר אותו הצליל. על הנייר רואים זאת מיד; לאוזן דרוש תרגול.
ההגדלה
אותה שורת צלילים, אבל כל משך מוכפל: השמיניות נעשות רבעים, והנושא זקוק לשתי תיבות במקום לאחת. בפוגה עומדת ההגדלה לרוב לקראת הסוף, כשהנושא אמור להופיע עוד פעם בגודל מלא בעוד שאר הקולות ממשיכים בקצב המקורי.
ההקטנה
הכיוון ההפוך: כל משך לחצי, השמיניות נעשות שש־עשריות. הנושא רץ מהר פי שניים ונכנס בחצי תיבה. יחד עם ההגדלה זה מאפשר לשמוע את אותו נושא בשתי מהירויות בבת אחת.
הכניסה הצפופה
הכניסה השנייה אינה ממתינה שהראשונה תיגמר אלא מגיעה כאן כבר לאחר שתי שמיניות. הנושא חופף את עצמו — וזה נמדד לפי זמני הכניסה: כל עוד המרחק קצר מן הנושא, זו כניסה צפופה. לקראת סופה של פוגה נדחקות הכניסות לא פעם קרוב וקרוב יותר, והיצירה מתכנסת בכך.
התצוגה: נושא ותשובה
למעלה הנושא מתחיל לבדו. תיבה לאחר מכן נכנסת למטה התשובה, אוקטבה מתחת להעתקה הממשית — והקול העליון ממשיך לנגן במקום לשתוק. הנגד־נושא הזה הוא הקונטרפונקט לנושא: עליו להתאים לתשובה בלי לגזול ממנה את תשומת הלב. בסוף שני הקולות נחים על אותו צליל במרחק שתי אוקטבות.
מה קורה לנושא
התשובה היא הקול השני: אותו נושא, כל צליל שבעה חצאי טונים גבוה יותר. המרחקים בין הצלילים נשארים בכך זהים, צליל אחר צליל — את זה אפשר לספור בתוך הצליל. כך נראית תשובה ממשית. אם נושא נפתח בקפיצת חמישית, המורים הישנים מצרים אותה לרביעית כדי שהתשובה תישאר בסולם; אז קוראים לה תשובה סולמית. הנושא של העמוד הזה מתחיל בצעד שנייה ואינו זקוק להתאמה כזאת.
ההיפוך הופך כל מרווח: צעד כלפי מעלה נעשה אותו צעד כלפי מטה. הצליל הראשון נשאר במקומו, כל השאר מתקפל סביבו. הסרטן קורא את שורת הצלילים מהסוף — האחרון נעשה הראשון. שני השינויים משנים רק את הגבהים ולא את המשכים.
ההגדלה וההקטנה עושות את ההפך: הצלילים נשארים, וכל משך מוכפל או נחתך לחצי. בהגדלה הנושא תופס שתי תיבות במקום אחת. ולבסוף הכניסה הצפופה מניחה לכניסה השנייה להתחיל לפני שהראשונה נגמרה — הנושא חופף את עצמו, וככל שזה קורה מאוחר יותר בפוגה, כך נדחקות הכניסות קרוב יותר זו לזו.
מה עומד לצד
כיצד מוליכים שני קולות יחד: קונטרפונקט. כיצד נקראים המרחקים בין שני צלילים: מרווחים. כיצד נסגר משפט: קדנצות.
סימנים מוזיקליים · מילון מוזיקלי
אנוטונה עושה את זה בשבילך
צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.
הצצה באנוטונהכל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.