הטעמה

בלי סימן

ארבע פעמים אותו צליל, בלי דבר מעליו. כל צליל נפסק רגע לפני הבא — הרווח הזעיר הזה שייך לנגינה רגילה ואינו עדיין סטקטו. מול הגרסה הזאת נמדד כל השאר.

מה הסימן באמת משנה

נקודה מעל התו מקצרת את הצליל, לא מאיצה אותו. התו הבא מגיע בכל זאת בפעמה שלו — מה שנמצא ביניהם הוא שקט. מי שמנגן במקום זאת מוקדם יותר לא ניגן סטקטו אלא שינה את הקצב. בדיוק את זה מַשמיע כאן כפתור ההאזנה: ההתחלות נופלות באותו מקום בכל שמונה התמונות.

כמה קצר סטקטו תלוי בקצב ובכלי. בכינור הוא נוצר מהרמת הקשת, בפסנתר משחרור הקליד, בכלי הנשיפה מהלשון — סימן אחד, שלוש תנועות שונות. שום מהדורה אינה נוקבת במספר, מפני שאין כזה: הסימן אומר קצר יותר מהכתוב, והשאר הוא טעם ותרגול.

שתי קשתות שאינן הטעמה

קשת הלגאטו נראית בדיוק כמו קשת הארכה, ושתיהן מתבלבלות כל הזמן: קשת ההארכה מחברת שני תווים של אותו גובה לתו אחד ארוך יותר, ואילו קשת הניסוח נפרשת מעל צלילים שונים ואומרת רק שהם עוברים זה לזה בלי ניתוק. שני תווים זהים תחת קשת הם אפוא תמיד מוארכים. ואילו פרמטה אינה עניין של הטעמה אלא של זמן: היא מבטלת את הערך הכתוב כל עוד המנגן רוצה.