טבלת אצבוע לחצוצרה — כל צליל והאחיזה שלו
כל צלילי חצוצרת B♭ מ־F#3 עד C6 עם אצבוע השסתומים, כתובים וכפי שהם נשמעים. וגם מדוע לצלילים אחדים יש אצבוע שני.
לחצוצרה שלושה שסתומים, ובהם מנגנים כל צליל. לכלי שלם זה נשמע מעט מאוד, ובדיוק בזה טמון התכסיס: השסתומים אינם יוצרים את הצלילים אלא מנמיכים אותם. את הצליל עצמו עושה השפה — לפי המתח נענה צליל טבעי אחר, וסדרת הצלילים הטבעיים כבר מונחת בתוך הצינור.
מה שעושים השסתומים נכנס למשפט אחד: הראשון מנמיך בשני חצאי טון, השני באחד, השלישי בשלושה. הלוחץ שניים מנמיך בסכומם; הלוחץ את שלושתם מנמיך בשישה. יותר משישה חצאי טון לעולם אין צורך, כי אז כבר הושג הצליל הטבעי הבא מתחת.
מכאן נובעת כל הטבלה. היא מופיעה להלן במלואה, ואינה מועתקת אלא מחושבת — כל אצבוע הוא זה שהופך את הצליל הטבעי הקרוב מעליו לצליל המבוקש.
איך קוראים את הטבלה
שורה אחת היא צליל אחד. משמאל הוא עומד כפי שהוא כתוב בתווים, לידו כפי שהוא נשמע באמת, ומימין האצבוע. שלושת העיגולים הם שלושת השסתומים בסדר שבו מונחות האצבעות; הראשון קרוב ביותר לפיה. עיגול מלא פירושו לחוץ.
הספרות שלידם הן הקיצור המקובל. «13» פירושו שסתום ראשון ושלישי, והשני נשאר למעלה. צליל ללא שסתום נקרא פתוח ונקלע בשפה בלבד.
| כתוב | נשמע | אצבוע |
|---|---|---|
| F#3 | E3 | 123 |
| G3 | F3 | 13 |
| G#3 | F#3 | 23 |
| A3 | G3 | 12 |
| A#3 | G#3 | 1 |
| B3 | A3 | 2 |
| C4 | A#3 | פתוח |
| C#4 | B3 | 123 |
| D4 | C4 | 13 |
| D#4 | C#4 | 23 |
| E4 | D4 | 12 |
| F4 | D#4 | 1 |
| F#4 | E4 | 2 123 |
| G4 | F4 | פתוח 13 |
| G#4 | F#4 | 23 |
| A4 | G4 | 12 |
| A#4 | G#4 | 1 123 |
| B4 | A4 | 2 13 |
| C5 | A#4 | פתוח 23 |
| C#5 | B4 | 12 123 |
| D5 | C5 | 1 13 |
| D#5 | C#5 | 2 23 |
| E5 | D5 | פתוח 12 123 |
| F5 | D#5 | 1 13 |
| F#5 | E5 | 2 23 123 |
| G5 | F5 | פתוח 12 13 |
| G#5 | F#5 | 1 23 |
| A5 | G5 | 2 12 |
| A#5 | G#5 | פתוח 1 |
| B5 | A5 | 2 |
| C6 | A#5 | פתוח |
מאין באים האצבועים
שסתום 1 מנמיך בשני חצאי טון, שסתום 2 באחד, שסתום 3 בשלושה. כך נעשים שבעה שלבים בהישג יד: פתוח, אחר כך 2, אחר כך 1, אחר כך 1 ו־2 יחד, אחר כך 2 ו־3, אחר כך 1 ו־3, ולבסוף שלושתם. אלה בדיוק הצעדים מאפס עד שישה חצאי טון, בלי פער ואף אחד לא פעמיים.
את נקודות המוצא נותנים הצלילים הטבעיים. הם אינם פרושים במרווחים שווים: למטה רחוקים זה מזה, וככל שעולים צפופים יותר. לכן הרגיסטר הנמוך זקוק לכל שש ההנמכות, בעוד שלמעלה שסתום אחד או שניים כבר סוגרים את המרווח עד הצליל הבא.
כאן חבוי דיוק: שלושה חצאי טון אפשר לאחוז בשתי דרכים, בשסתום השלישי לבדו או בראשון ובשני יחד. המקובל הוא הראשון והשני. מגירת השלישי נשארת אז פנויה לתיקון, כי הצירופים הנמוכים עומדים מטבעם מעט גבוה.
מדוע לצלילים אחדים יש שני אצבועים
אם צליל מונח כך ששני צלילים טבעיים מגיעים אליו, יש שני אצבועים. האחד יוצא מהצליל הטבעי הנמוך יותר ודורש הנמכה קטנה, השני מהגבוה יותר ודורש יותר שסתומים.
הטבלה מציבה את המקובל ראשון. מקובל פירושו: מהצליל הטבעי הנמוך ביותר האפשרי, כי הוא נענה בביטחון הרב ביותר. האחרים אינם פתרון חירום אלא כלי — במעברים מהירים חוסך אצבוע שני לפעמים את כל החלפת האצבעות, ובגובה מתח שפה נוח יותר קולע בבטחה רבה יותר.
מדוע החצוצרה נשמעת נמוך ממה שכתוב
החצוצרה הרגילה מכוונת ב־B♭. פירוש הדבר: כשהנגן אוחז את הצליל הכתוב שלמד ראשון מכול, נשמע במציאות צליל נמוך בסקונדה גדולה. לכן כל הטבלה עומדת פעמיים — משמאל כפי שכתוב בתווים, לידו מה שפסנתר היה מנגן יחד.
אין זו מוזרות של כלי אחד אלא כלל לחצי מתזמורת כלי הנשיפה. כיצד הכול מתחבר וכיצד ממירים בין שתי העמודות מופיע ב־טרנספוזיציה.
מה עומד לצד
ערכי התווים ואורכיהם: ערכי תווים. איך קוראים תווים בכלל: ללמוד לקרוא תווים.
אנוטונה עושה את זה בשבילך
צלמו את התווים או נגנו את המנגינה — אנוטונה מזהה את הסולם, כותבת את התווים ומעבירה אותם לכל סולם אחר. בחינם.
הצצה באנוטונהכל צליל בדף הזה מחושב, לא מועתק.